כשסיימתי את התואר הראשון לא רציתי להמשיך לתואר שני במקצוע והלכתי ללמוד ולבדוק איך אעשה מוזיקה.
במהלך הזמן מאז התחקיתי אחרי אומנים, חברים ומורים שאני שואב מהם השראה, בחנתי את מהלכיהם האומנותיים, המקצועיים והאישיים והשקעתי מאמץ בליישם זאת ביצירה ובחיי המוזיקליים. המקומות בהם היישום נכשל דחפו ודוחפים אותי ללמוד, לחקור ולהשתפר.
האלבום הוא סיכום מהלך ההתנסות הראשון שלי ביצירה בשלוש השנים האחרונות שכולל בתוכו למידה, ניסיונות תסכול וסיפוק רבים מאד. יצירתו היוותה עבורי מקום ביטוי אינטימי והוכחה אישית לכך שאני יכול לשים רגשות, מחשבות ורעיונות על קנבס צלילי ולהציגו לעולם כמות שהוא, עם היופי והכיעור, הפגמים והדיוק.
ג'יבהי – על האלימות במרחב היום יומי בחברה שלנו שדוחקת אותנו פנימה ומאלצת אותנו להסתתר. אנחנו מסתתרים ומתוך מקום של תשישות וחוסר אונים לא נותנים לטוב שבנו את הדרור והתקווה להילחם בביריונות וליצור חברה טובה יותר.
מלקקי העמבה – שיר שעוסק בערטילאיות במקומות אפלים ולא ברורים של המציאות תוך הניסיון לשמר מראית עין של חיים שגרתיים ובהירות מנטלית. מלקקי העמבה נכנסים ויוצאים מתודעתנו, משאירים שובל מתקתק וחריף בצבע כתום בוהק ומזכירים לנו שהעולם לא בהיר ולא אפל כמו שהוא מתיימר להיות.
שיר לאווירה – לכנף אהובתי, שדרישתה ההו כה קיצונית להנות ממוזיקה עוררה בי פליאה ורצון ליצור הנאה פשוטה ונאה דרך הצליל והקצב.
אדמה – שיר על טעם היצירה, ביטוי, כאב ודיכאון.
בעיות של אומנים פותרים באומנות.
החברה האנושית המודרנית (שלא להבדיל מכל חברה אחרת) עשירה בבעיות, והאדם שחי בה, נאלץ להתמודד איתן. אומנות היא מנגנון טיפול והתמודדות נפלא הכולל חשיפה, עיבוד, יצירה והזדמנות להשאירן מאחור. מומלץ.
מחפש את סודות הממשק בין הטקסט למוזיקה; בין הקצוות של מוזיקה כפלטפורמה למילים לבין הגיית השירה ככלי נגינה. מתעניין בשילוב האלגנטיות מעולם ההיפ הופ והאסתטיקה מהפופ במשחקיות של המוזיקה הניסיונית. בבדיקת גבולות תוך שמירה על חוויה נעימה או מושכת. בלמידת הגבולות והמשמעות של חצייתם.
