עינית הצצה בנויה כך שהראיה תהיה חד כיוונית בלבד. תיבת קרח ניידת משמרת את פרי האקסטזה סטטי, היא מותירה מיליוני רקמות סיליקון קפואות – חמש אצבעות המכוונות אל עבר מסך מגע ומחכות להתארך ולהתקצר, להתרפות ולהתכווץ…
המיצב 'מלאכי שמיים שרים, שני העולמות נקשרים', בוקע מתוך "הטבע" הישראלי ומבטא את המיתולוגיה העכשווית שלו בצופנו הפרוץ ביותר.
הוא עושה שימוש בדימויי טבע ובסטריאוטיפים עדתיים מקומיים כמקורות השראה, לצד תחושות בידוד תרבותי, ומצבים נפשיים המושפעים מהלך רוח אינטרנטי, המיוצגים באמצעות מנגנונים מיתיים.
סיפורים מיתולוגים מאפשרים לחברה לספר אודות עצמה. האנשים יוצרים ומשמרים את המיתוס בזיכרון, והמיתוס מעצב את האנשים – את הזיכרון הקיבוצי שלהם, את תבניות החשיבה והאמונות שלהם. סביב מנגנונים אלה נאספת התערוכה.
בין העבודות נשזר נראטיב בו המיתוס והנוף המקומי מפרים, יוצרים, ומעצבים זה את זה.
המרחב המיתי בתערוכה מתאר חברה על סף קיום, הוא מאזכר דימויי טבע ותרבות מקומיים בהם נשזרים מאפיינים אנימיסטים. הם מונפשים ונטענים בכוחות חיים.
תודות – איילה לנדאו, איציק צמח, אמיר בולצמן, גיא בנמו, דניאל אביעד, יוני ניב, נגה שליט גליק, עדן שקד, ערן איבגי, ראומה לבן, שאול דהאן, שי וגנר.
