בתערוכה בחרתי להציג כמה פרויקטים המשקפים מגוון זוויות עיצוביות וטכניקות מהשנה החולפת
מיתוג מתקדם- מיתוג לאולימפיאדה בישראל 2036
הפרויקט נוצר מתוך התחושות הקשות שלי בישראל של היום, כאשר המיתוג המבקש לתת קונטרה למציאות בארץ ולפנטז על עתיד שמח, מהנה וחופשי. כל זאת נעשה תוך הכלת ערכים ספורטיביים- תנועתיות, קלילות, נערות ופריצת גבולות של הגוף, ותוך המחשבה על עתיד אוטופי בו נשברים גם הגבולות הבינאריים בין מדינות, תרבויות ומגדרים. במציאות הפוליטית המורכבת בה אנו חיים, רציתי להפיח מידה של אופטימיות ולנסות לחגוג ולהגזים את הדברים הטובים שנותרו.
בפרויקט התמודדתי עם בניית אופי ושפה עיצובית, עיצוב לוגוטייפ, פיקטוגרמות ואייקונים, שילוט, מסכים, מוצרים נלווים ועוד. התמודדות עם פורמטים מגוונים, יישום מדיומים רבים והכלת השפה המיתוגית בשלל וריאציות.
עיצוב לפורמט מדופדף
דרך עבודות אלו, ניסיתי לאצור חומר טקסטואלי וחזותי בנושאים שמעניינים אותי תוך ניסיון בהתמודדויות טיפוגרפיות מורכבות, העברת סיפור המתהווה במהלך הדפדוף, שמירה על קריאות תוך בניית מתח ועניין. בפרויקטים אלו ביצעתי עריכה תוכנית, מחקר, בחירת טקסטים ודימויים, עיבוד, איגוד ועיצוב לכדי חוברת מוגמרת ושלמה.
צו מצפון– חוברת על סירוב מצפוני בישראל. בפרויקט ניסיתי לקחת סוגיה מורכבת וטעונה בחברה הישראלית ולהנגיש אותו בצורה כזאת שתייצר עניין ולא רק אנטגוניזם, לשחרר את הסטיגמה על אנרכיה וכאוס ולהציג את הנושא כהשקפת עולם לגיטימית.
צלוטייפ, מגזין תרבות רב תחומי– מגזין פיקטיבי בנושא 'בית' בו בחרתי לחקור את המונח הפרוידיאני "האלביתי". למונח הכה חמקמק נחשפתי לראשונה סביב הפרויקט, אך הרגשתי שהתחושות אותו הוא מתאר מלוות אותי בחיי בלי שידעתי לתת לכך מילים. דרך טקסטים תרבותיים מגוונים ניסיתי לבדוק מהי אותה תחושה בה המוכר הופך לזר ומאיים? מהו אותו צירוף הפרדוקסלי של הביתי והמבעית? כיצד התרבות עושה שימוש באותו המבט וכיצד המונח מקרין על תחומים רחבים באסטתיקה?
בניית ממשק דיגיטלי למגזין צלוטייפ (אינטרקטיב UX/UI)
בהמשך למגזין המודפס, עיצבתי גם גרסה דיגיטלית משלימה, המשתמשת בחומרי המגזין הקיים ומעשירה אותם בכלים אינטראקטיביים כמו סאונד, סרטונים ושימוש במצלמה. הניסיון היה לייצר אפליקציה שהיא קצת 'אלביתית' בעצמה ובחוויה שהיא מעבירה את המשתמש. דברים מוכרים כמו סרגל הנושאים עבר פירוק והרכבה מחדש, המילים נבנות ונמסות במהלך הגלילה, המצלמה הקדמית פועלת באופן אקראי, משכפלת ומעוותת את המשתמש כך שהוא הופך קצת זר לעצמו.
אלפיים ועשר
סרט אנימציה קצר ואישי, המספק הצצה לחוויה וזיכרון שלי. רוטינת בית חולים, זמן שמאבד משמעות, בהייה בחפצים, חזרתיות ותחושת מחנק.
איור דיגיטלי
במגוון פורמטים וכן איור לצד טקסט
