נגה שליט גליק

בתוך הרעש והתנועה האינסופית של ההמון אני מוצאת את עצמי. נכנסת פנימה לתוך שקט עמוק.
הכל זז, ואני עוצרת ומתבוננת. הגוף רוצה לשהות, משוטט אל עבר עולם אחר, חלומי. אל תוך התרחשויות שלא בהכרח נראות דרך העיניים.

ביצירה אני נוגעת במצבים נפשיים הנשזרים בחיי העיר. דרך מבטי מנסה ללכוד את הרגש החולף. מסמנת קו כמעט שקוף בין הדמיון שלי לבין העיר הסואנת. הקו הזה חמקמק ואני בוחנת אותו בעדינות.
כשאני ברחוב ההומה, אני לומדת את ליבי ואת מחשבותיי. דרך גוף ואובייקט מהמרחב הביתי אני בודקת את הגבולות שלי אל מול העולם שבחוץ. מרותקת לחוסר הוודאות: המצב לפני – מצב ההמתנה – ההליכה לקראת משהו שהולך להתגלות.
מלאת תמהון לגביי הדברים הנסתרים בפניי, אלה המוחזקים בפנים ועלולים לפרוץ החוצה.

בחלל שנוצר משתלבות הקרנות וידאו רגעיות, חפצים יומיומיים בעלי נוכחות שחלפה, מוזיקה המבוססת על הקלטות מהסביבה הקרובה, והקול שלי. הדימויים נעים, באים והולכים כמו גם התודעה.
כך נרקם עולם ובו מתהווים רגעים חולמניים המזמינים לתוך שיטוט בתוך רחוב שהוא גם לב פועם.

בעבודה 'אם לתוך תהום נכנסת נשימה' אני נוגעת במצבים רגשיים הנשזרים בחיי העיר.
דרך מבטי מנסה ללכוד את הרגש החולף. מסמנת קו שקוף בין הדמיון שלי לבין העיר הסואנת.
הקו הזה חמקמק ואני בוחנת אותו בעדינות.