דניאל לייבל

הפרויקט מבוסס על הצבה ואלתור עם מערכת היברידית המשלבת סינתזה אנלוגית ותכנות דיגיטלי.
בחלל החדר, נשמעת מערכת ג׳נראטיבית עצמאית, המזרימה מתחים פנימה והחוצה בשליטת המחשב המשמש כלב הפועם של כל המערכת. היא נושמת באופן עצמאי, אבל משאירה פתח למפגש אנושי. ברגעים ספונטניים, נכנס היוצר אל המרחב הרדום ובאמצעות שינוי חיווט מינימלי מסיט את המערכת ממצב של הצבה פסיבית למופע לייב – שיחת חולין בינו לבין האורגניזם הדיגיטלי-מכני שבנה.

אני רואה במערכת הזו שותפה, ישות חשמלית ששוהה במרחב ביניים ומשתנה גם כשאני לא בסביבה. כשאני ניצב בתוך חלל הביניים הזה, המפגש בינינו יוצר קומפוזיציה חיה, פועמת וייחודית לאותו הרגע. שינוי של משתנה בודד מפר את האיזון האוטונומי ומוליד עולם צלילי חד-פעמי,
שכנראה לא יתקיים שוב לעולם. זהו ניסיון לזקק רגע, חוויה משותפת וחולפת שנבנית יחד בחלל.
או במילים אחרות ״להביא טייק״.

הרקע שלי כנגן, והשכלתי המוזיקלית הפורמלית מתורגמים בעבודתי לחקירה של חומר אנלוגי וקוד דיגיטלי (בשונה לחלוטין ממה שעסקתי בו עד כה). אני מחפש לפרק ולהתיך סאונד כדי לגלות בתוכו עולמות חדשים בשילוב מקצבים משתנים. כיוצר וכמוזיקאי, המערכת היא אחד מכלי הנגינה שלי, דרכה אני בוחן ומותח גבולות בדגש על יצירה וקומפוזיציה בזמן אמת.

צילום: אייל לייבל