דרור בהט
הפרויקט ״מוסיקה עממית של ישראל״ הוא אירוע השמעה עממי וישראלי, וגם טקס: שירון על כל כיסא כתר, פודיום ומנחה שמוביל את הקהל יד ביד דרך רצף שירים. אבל השירים שבמרכז עברו שינוי: הקלטות מקור מהארכיון של אתר זמרשת – חלקן מוכרות, חלקן לא – הוכנסו למגרש משחקים דיגיטלי: נערכו, נחתכו, הופרדו לקול, רעש ונגינה, וחולצו מתוכן תופעות לוואי ותדרים שבדרך כלל נשארים בשוליים.
יש שירים שאנחנו מכירים בלי לזכור מתי שמענו אותם בפעם הראשונה. הם נמצאים בגוף, בשפה, באינטואיציה – כמו לדעת לאכול, לשתות, לרוץ, לזמזם. בהקלטות ארכיוניות, מתחת לדבר הפרקטי, מסתתרים זכרונות של כולנו; קול של אישה צעירה, שהיום כבר יכולה הייתה להיות בת מאה ועשרים, יכול פתאום להישמע קרוב מאוד. בעזרת פרקטיקות של הזרה, אני מנסה לאפשר לחוויה מוכרת להופיע מתוך צורת הסתכלות חדשה. והשיר, כששומעים אותו שוב אחרת, נפתח: לפעמים כמקום חם ומנחם, ולפעמים כדבר קשה, בועט ולא פתור.
דרור בהט יוצר מוזיקה דיגיטלית מגיל צעיר. כשחבריו הלכו לשחק כדורגל, הוא ניסה להבין איך מדמיינים מוזיקה ומתרגמים אותה למציאות דיגיטלית, ומשם לאוזניים. הוא עובד בפרקטיקות של עריכה – פירוק וחיבור מחדש של חומרים מוקלטים. הוא אינו מלחין ואינו נגן. בריסטה, בעל, אח, ילד להורים, ישראלי וציוני.
