תהילה מימון
אני אוספת פרחים ושומרת אותם בשקיות פלסטיק.
ככל שהזמן עובר הם נובלים ומתפוררים עד שנותרים רק אבקנים.
כשהפיזי הולך ונעלם, אני מנסה להחזיק במשהו אחר.
ממחקר מהיר גיליתי שצריך להתרכז בהמצאות כדי לפתור את הבעיה.
פלסטיק הוא דבר שלא נעלם, הוא מתפרק לחתיכות קטנות ומחלחל לתוך כל יצור חי.
הוא נוזלי, חסר צורה משל עצמו, מתגלם בצורה ובתבנית, משמש כפוזיטיב ונגטיב בו זמנית ועשוי ממקורות שאינם ברי קיימא, כמו אשליות.
לצורך הפרויקט התחלתי לאסוף פלסטיקים שנותרו ללא שימוש מהרצפה, מהשוק, מהזבל, להכניס לתוכם אבקנים ולצלם אותם בסטודיו.
אני עוסקת בהתחלות וסופים שכלואים בתוך חומר אטום שעוטף אותם ולא מאפשר להם להתפתח.
אני שואלת את עצמי איך אפשר לתאר עשייה שמנסה להסביר שיתוק.



















