יפתח לוי
פקעת היא מרחב טקסי-פולחני-מדיטטיבי, הפולט בליל של שירה, טקסטים וזכרונות שבורים.
העבודה עוסקת ביחסים שבין גוף לשפה, בין כעס מושתק-מודחק ושחרור חסימות.
יצורי חימר שפופים שבקעו מבטן האדמה, מקיפים פסנתר בעל קליד אחד בודד. מפיותיהם בוקעת שירה מרירה וזרה, נהמות, נאקות וקצוות מחשבות. יחד הם מרכיבים מקהלה חידתית שמקדשת את הצליל האחד.
על עשב חיטה מוריק, מוטל כבד שנפל מחוץ לגוף. בתהליך סינון רעלים, הכבד סופג אליו כעסים מודחקים ופסולת רגשית ופולט את מיצי המרה אל העשב והחלל.
יחד הם מגלמים את אנרגיית החיים: ההתמרה של פסולת לדשן, צליל בודד למקהלה.
הפקעת זזה ונושמת בתנועה פנימית עדינה, מתגלמת לאיטה דרך נימים לא נימים, בתהליך אינסופי של שינוי צורה.
צילום: קסניה מזו ויפתח לוי
תודה לקיקי קרן-הוס על ההנחייה הסאונד ובקומפוזיציה, תודה לדור זליכה לוי וטלי בן-נון על ההנחיה החומרית וההצבה
