אור מרום מונק
המקום הכי רחוק ממני נמצא בתוכי
כשהייתי בן חמש ברחתי מהבית ויצאתי לשוטט ברחובות ירושלים. הזיכרון הזה הפך לימים לתחושה שארצה להחיות שוב ושוב – תחושת חופש של היחיד היוצא למסע בעולם הגדול, בלי הורים שיגידו לי מה לעשות ועם אמונה חזקה שאני יכול להסתדר לבד. אולי בתוך תוכי קיוויתי לעורר את תשומת הלב של הוריי. דמיינתי איך אני חוזר הביתה ובכניסה עומדות מלא ניידות משטרה. כשחזרתי, גיליתי שאף אחד בכלל לא שם לב לחסרוני.
מיצב זה הוא הומאז' לילד אמיץ שהפך לגבר ביישן. ילד-גבר שרוצה למשוך תשומת לב ולבלוט, באותה מידה שהוא רוצה להיעלם או להסתוות. ילד שגדל וצמח יחד עם האצת תהליכי הדיגיטציה, בדור שתבנית נוף מולדתו נוצרה בפיקסלים משועתקים וגדל אל תוך הגטו הטכנולוגי. באמצעות פעולות כמו סריקה ושיטוט, הן במובן הדיגיטלי והן במובן הפיזי, אני מחפש ותר אחר אותו מקום רחוק, סינגולרי וריק.
Shot from a video - Hide and seek
Shot from a video - The furthest place from me is inside me
צילום הצבה: אסף אלבוחר
צילום הצבה: אסף אלבוחר
