בסוף שנות השישים, כשהייתי בן 17, היגרתי מפולין לישראל. כל חיי שאלתי את עצמי אם ישראל היא המקום הנכון עבורי. חברים שלי בחרו בסקנדינביה, הוריי רצו אמריקה ואני חלמתי על ציון.

בעבודה ״רילוקיישן״ אני מבקש לשאול שאלות הקשורות בתחושת הפליטות, בשייכות ובהגירה. גוף העבודות מורכב מכמה חלקים; החלק המרכזי הוא סדרת עבודות המשלבת צילומים מבוימים או מטופלים. בחלקם אני מופיע, מצולם עם מזוודה בידי על רקע נופים ממקומות רחוקים, מוכן לנדוד למקום אחר, רחוק מפה. בתצלום אחר אני שוכב, ספק ישן ספק מת, על מפות דרכים שניסיתי למצוא את מיקומי הנכון בהן. גם בדימויים אחרים, שאינני נוכח בהם, אני משלב מפות ומזוודה – חפצים המסמלים את חוויית ההגירה.

לצד אלו מוצגת עבודת הווידאו "מילון". בעבודה מופיעים בזה אחר זה צילומי אינדקס של דמויות, חפצים ומצבים שליוו את חיי. בין דימוי לדימוי אני מקריא את כינוי האובייקט המופיע על גבי המסך בשפות שאני מתנהל בהן – פולנית ועברית.

מוקד נוסף של גוף העבודות הוא המיצב "קן המהגרים" – פסל בצורת קן של ציפורים, שעשוי מצמחים "מהגרים". בדומה למהגרים אנושיים, ישנם גם צמחים שאינם מצליחים במלאכת הקליטה ונעלמים. חלקם נשארים אבל לא מתערבבים עם האוכלוסייה הקיימת, חלקם נקלטים, משתלבים ומעשירים את הפלורה המקומית מבלי לפגוע בה, וחלקם משתלטים על חלקים נרחבים של הארץ על חשבון האוכלוסייה המקומית.

[email protected]