גדלתי בבית בו רוב של נשים.
הדמיון הפיזי והמנטלי בין נשות הבית, מערכות היחסים השונות בינינו והסביבה הנשית בה גדלתי העסיקו אותי באופן תמידי.
באמצעות המצלמה אני בוחנת את הקשרים, הדמיון והשוני הקיימים בינינו.
אני מביימת צילומים בהם אני מפרקת ובונה מחדש את מערך הקשרים בין בנות הבית.
דרך הקרבה הפיזית בצילומים, נוצרות מאיתנו הכלאות אנושיות שבהן קו החיבור לעיתים לא מאפשר להבחין איפה דמות אחת מתחילה ואיפה היא נגמרת ושואלת שאלות על טיבם של קשרים הדוקים ועל הפוטנציאל הקיים בקשר קרוב להפוך לכובל.
בשוטטות בתוך הבית, אני מוצאת רגעים פגומים או מכוערים של יומיומיות ובלאי ואותם אני מצלמת בוידאו סטטי: כתמי עובש או חלודה, שערות תועות באמבטיה, קילופי צבע על קירות. את הרגעים הללו אני מוצאת גם בגופים שלנו: בצלקות על העור, בכתמי לידה, בנקודות חן גדולות מדי. ההתבוננות בהם הופכת את כל אלו לרגע מוכר ומנחם בעיניי בתוך המרחב הביתי.
אני משוטטת בתוך המוכר, מנסה להתרחק כדי להתבונן מבחוץ אך מגלה שאני שבויה בתוך מה שאני קוראת לו בית.
