לאחר מעל עשור של נגינה על תופים, נוצר בי שעמום ותחושת תקיעות בעבודה עם הכלי המוכר.
יצאתי למסע שמטרתו למתוח את גבולותיו דרך מפגש עם אלקטרוניקה, ולחקור את מערכת היחסים בין הכלי לנגן באמצעות קומפוזיציה בזמן אמת. מהמסע הזה נולדה מערכת תופים חדשה, ושתי יצירות שנכתבו בהשראתה.
במרכז העבודה הראשונה, נמצאים תופי הסנר, כאשר הם ניצבים על הרצפה הפוכים עם הרשת למעלה, והנגינה מתבצעת ע"י הרטטה של העור בשלל דרכים, בחיפוש פואטי אחר המנגינות החבויות בהרמוניות הטבעיות של הכלי, ברעש שנוצר מהרשת, ובטקסטורה שנבראת ביניהם.
העבודה השניה, בודקת את התנהגות אותה המערכת באינטרקציה משותפת עם נגן אחר (במקרה הזה סקסופון, המנוגן ע"י איה ליאון).
היצירה בעלת שלושה פרקים, כשבפרק הראשון הנגנֹים מבקשים לדבר עם החלל בעזרת תופעת ההדהוד בשיאה, בפרק השני לתקשר אחד עם השני, דרך התופים הממותקנים, ובפרק השלישי לאחד בין שתי הגישות עד להגעה לקתרזיס.
