שתיים בלילה. קיבוץ נחשון. פנסי רחוב על גדר היקפית. שומר הלילה מסתובב במכונית הלבנה, נוסע לאט באזור הלולים החדשים. רחש מנוע וחצץ. מעבר לגדר נמצאת החורשה. אור כתום מהפנסים עובר את שורות העצים הראשונות ונעלם.
הדבר היחיד שעזר היה הטיולים האלה. שדות בחושך. דרך עפר של טרקטורים. מרחוק אפשר לראות את צומת לטרון. לפני כמה שעות ירד גשם. העשב גבוה וחלק. אני רטוב עד הברכיים. לייקה הכלבה שלי עושה פטרולים מסביבי. שומרת עלי מהתנים. יש פה פרח לבן, אני לא יודע מה השם שלו. יש פה עץ. אני יודע שאני האדם הראשון בעולם שראה את המקום הזה. או שראה את המקום הזה ככה. בקיבוץ, ההורים לקחו את הילדים מהגן. מאז הילדים כבר נרדמו. ההורים כבר נרדמו. והעץ הזה נשאר. דשא שכבשים עברו דרכו. מחבואים שאף אחד לא מתחבא בהם. התנים מתחילים שוב לילל. רעש של מכונית רחוקה.
לפני ארבעה חודשים לייקה מתה. מאז אני מטייל לבד, רק אני והתנים.
—–
טקסט הסבר: נולדתי בקיבוץ נחשון. פה אני מתגורר עד היום, פה אני מצלם בשנים האחרונות. התחלתי לצלם בטיולים מחוץ לקיבוץ, בחורשות ובשדות, ובתוך הקיבוץ בלילה. ביקשתי למצוא מחדש דברים שאני אוהב בעולם באמצעות הצילום , דוקא בשולי הקיבוץ. צילמתי את החורשות של הקיבוץ , את גבעת החרדלים ואת עץ החרוב בשעות שאנשים ישנים. השתמשתי בתאורה הקיימת . חשפתי דברים שצריכים שיראו אותם. אני נשאר איתם לילות שלמים לבנים ומצלם בשיטה של חשיפה ארוכה כדי לאסוף את האור החלש שמגיע מפנסי רחוב רחוקים או מהירח.
